האם הפרפקציוניזם שלכם פוגע בקריירה שלכם - בלי ששמתם לב?

"עד שהמצגת עם התכנית המלאה, שכוללת את כל הנתונים, לא מושלמת מכל הזוויות, אני מעדיף לא לשלוח או להציג אותה בכלל."

זה מה שאמר לי מנהל בכיר שליוויתי לאחרונה. הוא הגיע אליי מוצף, שחוק, ובעיקר מתוסכל. 

היו לו רעיונות מצוינים ותכנית עבודה מקיפה שיכולה הייתה לקדם את הארגון, אבל המצגת שנועדה להציג אותה נשארה תקועה בטיוטות במשך שבועות. 

מה עצר אותו?

הציפייה המשתקת שלו מעצמו, שהכול חייב להיות ב-100% שלמות, עם כל הנתונים, הגרפים והניתוחים האפשריים, ללא שום זווית פתוחה.

במהלך האימון פירקנו את המנגנון הזה, אחרי שגילה עד כמה כבד המחיר שהפרפקציוניזם גבה ממנו ומחברי הצוות שלו:

🔴 דחיינות ושיתוק:

קשה מאוד להתחיל ולהתקדם כשהרף ההתחלתי שאתה מציב לעצמך ולצוות הוא בלתי ריאלי.

🔴 עומס ושחיקה:

השקעה של 80% מהזמן והאנרגיה רק כדי לשפר את ה-5% האחרונים במצגת, ששאבו ממנו את כל הכוחות ושחקו את הצוות.

🔴 תקיעות ארגונית:

עיכוב בהתנעת יוזמות והובלת שינוי - רק כי הנתונים "עוד לא מספיק מושלמים", ו"המצגת עוד לא עומדת פרפקט".

בעולם הניהול והעבודה העמוס של היום, לעיתים קרובות ה"מושלם" הוא האויב הכי גדול של ה"מספיק טוב כדי להתקדם".

כשאנחנו מחכים ליום שבו הכל יהיה מושלם – אנחנו מאבדים את הקצב, את הגמישות ואת היכולת ללמוד ולשפר תוך כדי תנועה.

ברגע שאותו מנהל הסכים להוריד מעט את הלחץ מלהציג תכנית "מושלמת" והציג טיוטה חזקה עם 85% מהנתונים, קרה משהו מרתק:

✨ נפתח מקום אמיתי לשיח, למידה ופידבק מעולה מהנהלת החברה.

✨ התכנית, שהייתה תקועה חודשים, יצאה לדרך והתחילה לזוז.

✨ העבודה הפכה לאפקטיבית, ממוקדת ובריאה הרבה יותר.

תכנית או רעיון ברמה של "טוב מאוד" שיוצאים לפועל בזמן, מאפשרים לקבל משוב מהשטח ולהשתפר תוך כדי תנועה – ועדיפים בהרבה על מצגת מושלמת שנשארת במגירה.

עדיף לפעול, להעז ולהתקדם, מאשר לחכות לרגע המושלם. (ספוילר: הוא לא יגיע 😉).

אתם שואלים איך התמונה קשורה?  היא בוודאי לא מושלמת, בגלל המבנה שתקוע בצד.  הרי יכולתי להעלים את המבנה ולשפץ את התמונה, אבל אז הייתי נותנת לפרפרקציוניזם להשתלט גם עלי 🙂