מה שסקיפר אחד בלב ים לימד אותי על מנהיגות בזמן משבר

לפני כמה ימים יצאתי עם שי אחי, ורותם הבת שלי להפלגה על יאכטה.

הים אמנם היה גלי, אבל אוירה כיפית של חופש ושחרור, ופתאום - תקלה במנוע. המנוע הפסיק לתפקד לחלוטין.

בלב ים, כשאתה תלוי לחסדי הגלים, ברגע אחד הסיטואציה הופכת מאטרקציה נעימה לאירוע מצוקה אמיתי.

אבל לנו היה את שי, הסקיפר שלנו.

כשראיתי איך שי מנהל את האירוע, הבנתי שזה בדיוק ההבדל בין מנהל "על הנייר" למנהיג אמיתי בשטח.

 הנה 3 שיעורים שכל מנהל שחווה "סערה בים" (או בארגון) חייב לקחת איתו:

 1. קור רוח הוא מדבק (וגם פאניקה): 

ברגע שהמנוע כבה, שי לא איבד את העשתונות. הוא פעל בקור רוח, בלי דרמה. זה גם מה שאיפשר לרותם ולי להישאר במתח קל, אבל לא להילחץ מידי.

כשאתה כמנהל משדר שהמצב תחת שליטה, כל הצוות נרגע ומתפנה לחשוב ולפעול בצורה רציונלית.

 2. האצלת סמכויות: 

שי ידע שהוא לא יכול לעשות הכל לבד. הוא מיד רתם את רותם ואותי, הגדיר לכל אחת מאיתנו תפקיד ברור והאציל עלינו סמכויות. אני הייתי המשקיפה לזהות סכנות מסביב, ורותם אחזה בהגה, בעוד שי מתפעל את האירוע בירכתי הסירה.

במשבר, מנהל טוב לא לוקח את כל העבודה על עצמו, אלא נדרש להפעיל את האנשים שלו בצורה חכמה ומדויקת.

 3. לדעת מתי להזעיק עזרה ולערב אנשי מקצוע: 

לפעמים האגו הניהולי גורם לנו לנסות לפתור הכל לבד.

שי לא היסס, ומיד במקביל לטיפול בבעיה בשטח, הזעיק עזרה והפעיל את אנשי המקצוע המתאימים שהגיעו ללב ים לעזור לנו לתפעל את התקלה. 

כמנהל - לדעת לבקש עזרה בזמן זו לא חולשה, זו עוצמה ניהולית.

קילומטרים בודדים מהחוף של הרצליה, הבנתי מחדש: 

מנועים יכולים לשבוק חיים – גם בים וגם בביזנס. המדד האמיתי למנהיגות הוא לא איך אתם מנווטים כשהים שקט, אלא איך אתם מתפעלים את האירוע כשהמנוע כבה.

תודה לשי שהביא אותנו לחוף מבטחים, ולימד אותנו שיעור לחיים בניהול ומנהיגות.

אם אתם מנהלים.ות שזקוקים לעזרה, הכוונה או רק משקיפה 😊 אתם מוזמנים ליצור קשר.

בתמונה -  אני רגועה ומרוצה כשחזרנו מהשיט המטלטל (תרתי משמע)  ונכנסנו בשלום למרינה 🙂